×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
שו״ע
פירוש
הערותNotes
ט/ש
טור-שו״ע אבן העזר כ״חטור-שו״ע
;?!
אָ
...טוען טקסט
טור
(א) הכסף שמקדש בו צריך שיהיה שלו. אבל אם גנב או גזל וקדש בו, קודם שנתייאשו הבעלים, אפילו שידך אותה תחלה שנתרצתה לקדש לו, ואמר לה התקדשי לי בזה, ואמרה אין אינה מקודשת. אבל קדשה לאחר יאוש, מקודשת, אפילו לא שידך. (ב) וכתב הרמ״ה דוקא בגזל דעלמא מקודשת לאחר יאוש, דאיכא יאוש ושינוי רשות. אבל אם גנב או גזל משלה ולא שידך אותה תחלה, וכשנתנו לה אמר לה התקדשי לי בזה וקבלה אותו ושתקה אינן קידושין. אבל אם שידך תחלה, או אפילו לא שידך תחלה וכשאמר לה התקדשי לי בזה ונתנו בידה אמרה אין, הוי קדושין. אבל אם אחר שבא לידה אמר התקדשי לי בו, ואמרה אין, אינה מקודשת. (ג) וכן הדין אם קדשה בחוב שהיה לה בידו, שאמר לה כנסי סלע זו שאני חייב לך, וחזר ואמר התקדשי לי בו, אם שידך, אפילו קבלתו בשתיקה, מקודשת. וכן אם אמרה אין, אפילו לא שידך תחלה, מקודשת. קבלתו בשתיקה ולא שידך תחלה, אינה מקודשת. (ד) אמר לה כנסי סלע זה בפקדון חזר ואמר לה התקדשי לי בו, אם אמר כן בשעה שנתנו לידה או קודם לכן, אפילו קבלתו בשתיקה, מקודשת, דכיון דשתקה וקבלתו איכא הוכחה שנתרצית בקידושין. וכתב הרמ״ה דוקא דשקלתינהו ואישתקה, אבל זרק לה קידושיה אפילו לתוך חיקה, ולא שקלתינהו אלא אישתקה, ואזלא לעלמא, שתיקה כי האי גוונא לאו כלום היא, דהא דתנן זרק לה קידושין קרוב לה מקודשת, הני מילי היכא דארצאי מעיקרא לאקדושי ליה, אבל סתמא אפילו ספק קידושין לא הוי. ואם לאחר שנתנו לידה בתורת פקדון אמר לה התקדשי לי בו, ואמרה אין, מקודשת. שתקה, אינה מקודשת. (ה) במה דברים אמורים שבא לידה בתורת פקדון, אבל בא לידה בתורת קידושין, שאמר לה התקדשי לי בחפץ זה, ואמרה לו והרי אינו שוה פרוטה, אם אמר יש לי בתוכו שוה פרוטה התקדשי לי בו ושתקה, הוי ספק קידושין. (ו) היה לו פקדון בידה או שהשאילה חפצים, ואמר לה התקדשי לי בזו, ונמצא שנגנב או נאבד, אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת. וכתב א״א הרא״ש ז״ל דוקא שאינה יודעת סכום הפקדון ומתרצית להתקדש לו הן אם רב הוא או מעט, אבל אם יודעת סכום הפקדון ונגנב או נאבד ממנה, אינה מקודשת, שאינה מתרצית להתקדש אלא בסכום הפקדון שיודעת שהוא בידה, וגם הוא אינו חייב להשלים לה, כיון שלא הזכיר לה סכום הקידושין. (ז) היה לו מלוה אצלה, אפילו הוא בשטר, ואמר לה הרי את מקודשת לי במלוה שיש לי אצלך, אינה מקודשת. אפילו עדיין המעות בידה ולא שלחה בהן יד, דהני מעות דידה נינהו, דמלוה להוצאה ניתנה ולא יהיב לה השתא מידי. לא שנא מלוה לא שנא שכירות. ואפילו הגיע זמן השכירות והמלוה לגבות, ואפילו החזיר לה השטר כתב הרמב״ם ז״ל שאינה מקודשת, אפילו יש בו שוה פרוטה, כיון דלא אדכרה בעידן קידושין לקדושי ביה, סתמא כמקדש במלוה לחודיה דמי. (ח) אבל אם אמר התקדשי לי בשטר חוב זה ונתנו לה, שמין הנייר, אם יש בו שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו הוי ספק קדושין. (י) אבל אם אמר התקדשי לי בהנאת מחילת מלוה, מקודשת. אפילו לא מחל לה המלוה, אלא אמר לה הרי את מקודשת לי במה שאני מרויח לך הזמן, מקודשת, שיש בהנאה זו שוה פרוטה. ואסור לעשות כן משום ריבית. (ט) ובעל העיטור כתב שאין בו איסור אלא אם כן אמר לה הריני מלוה לך מנה עד זמן פלוני על מנת שתתקדשי לי בההיא הנאה, וכיון דלא קץ לאו ריבית הוא אלא אבק ריבית, עד דאמר לה ארבעה בחמישה. וכ״כ ר״ח שאם היה מלוה בידה ומרויח לה הזמן ומקדש בה אינה מקודשת אלא כשמלוה לה עתה עד זמן פלוני. וכתב הרמ״הא וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אם קדשה בהרווחת זמן מלוה דמעיקרא, הוי ספק קידושין, ולא שריא לעלמא בלא גט. ואם קבלה קידושין מאחר, צריכה גט משניהם. (יא) אבל אם היה לו משכון ממנה, במלוה שיש לו אצלה, וקידש בו, מקודשת, ואפילו משכנה בשעת הלואה. ואפילו לא החזיר לה המשכון, אלא אמר לה התקדשי לי במלוה שיש לי אצלך, כיון שיש לו משכון מקודם. והרמ״ה כתב דוקא כשהחזיר לה המשכון. וכתב עוד דוקא דמטא לידיה דמקדש בתורת משכון, אבל אי לא מטא לידיה בתורת משכון, אע״ג דמדינא מצי למיתפשיה אזוזי, דכל כמה דלא גלי דעתיה דנקטיה ליה בתורת משכון אינה מקודשת. (יב) ואם יש לו מלוה אצל אחרים, ויש לו משכון מהם, וקדשה בו גם בזה כתב הרמב״ם שבכל ענין מקודשת. וא״א ז״ל כתב דוקא שמשכנו שלא בשעת הלואה, אבל אם משכנו בשעת הלואה אינה מקודשת. (יג) היה לו מלוה על אחרים, ואמר לה הרי את מקודשת לי בחוב שיש לי ביד זה במעמד שלשתן, מקודשת, אפילו היא מלוה על פה. אבל אם לא אמר לה במעמד שלשתן, אפילו היא מלוה בשטר, והקנה לה השטר כראוי בכתיבה ובמסירה אינה מקודשת, אלא שמין בנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ודאי, ואם לאו הוי ספק קידושין. (יד) היה לו מלוה אצלה, ונתן לה עתה פרוטה ואמר לה התקדשי לי במלוה ופרוטה זו, מקודשת דדעתה אפרוטה. (טו) לפיכך אם אמרה לו עשה לי שירים ונזמים ואתקדש אני לך בשכר המלאכה, אינה מקודשת, דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, ומיד כשעשה קצת המלאכה היא מתחייבת לו בשכירות, והוה ליה מקדש במלוה. וכתב הרמ״ה לא שנא אם הוא שכיר יום על המלאכה, ולא שנא אם הוא קבלן דקי״ל אין אומן קונה בשבח כלי, והוה ליה מלוה, וכ״כ הרי״ף. אבל ר״י כתב דקי״ל דאומן קונה בשבח כלי, ואין כאן מלוה דכשנותן לה הכלי מתקדשת בשבח שיש לו, וכן היא מסקנת א״א הרא״ש ז״ל.
ואם נותן שום דבר משלו לצורך המלאכה מקודשת דהוה ליה מלוה ופרוטה.
(טז) קדש במלוה ובעל סתם בפני עדים צריכה גט, דודאי לשם קידושין בעל. (יז) מי שלקח מפירות חבירו בלא דעתו וקדש בהם אפילו מצאו חבירו ואמר לו למה לא לקחת מהיותר יפות ונמצא שם יפות מהן, אינם קדושין, שאין כאן הוכחה שהוא חפץ במה שלקחן, אלא מבושה אומר כן. וכתב הרמב״ם ז״ל קדש בדבר שאין מקפיד עליו, כגון תמרה או אגוז, הוי ספק קדושין. וכתב הרמב״ם ז״ל אריס שנטל מן הפירות קודם חלוקה וקדש בהן אינן קדושין, ואם נטל במדה וקדש הוי קידושין. (יח) ומי שיש לו סחורה בשותפות עם חבירו, ולקח בלא דעת חבירו וקדש בם, אינן קדושין דכיון שצריך שומת בית דין. (יט) השואל חפץ מחבירו וקידש בו, כתב בעל העיטור איכא מאן דמדמי ליה למתנה ע״מ להחזיר ואינה מקודשת, ואיכא מאן דאמר סתם שאלה שלשים יום ובההיא הנאה מקדשה, ומספיקא לא עבדינן בה עובדא ע״כ. ורבינו שמשון כתב בתשובה שהיא מקודשת. וא״א הרא״ש ז״ל כתב אם השאילו החפץ ולא ידע המשאיל שרוצה לקדש בו האשה אינה מקודשת, אא״כ השאילו לזמן ידוע ונתן לו רשות להשאילו לאחר וכשקדש בו האשה הודיעה שהוא שאול עד זמן פלוני, ושמין אם יש בהנאת אותו קישוט שוה פרוטה, מקודשת, אף על פי שאין החפץ שלו. ואם לאו אינה מקודשת. אבל אם המשאיל יודע ששאל החפץ לקדש בו האשה, מקודשת בכל ענין, דכיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו האשה, אנן סהדי שגמר בלבו ליתנו לו באותו ענין שיועיל לענין הקידושין שתהא האשה מקודשת בו, אם לא יועיל בלשון שאלה שיהיה בלשון מתנה, ולכל הפחות תהיה אותה מתנה ע״מ להחזיר, ותהא מקודשת, ויקנהו מהאשה ויחזירנו או יחזיר דמיו (כ) שאם נתנו מתנה לאדם על מנת להחזיר וקידש בו האשה מקודשת, רק שיחזיר המתנה למי שנתנו לו או דמיה. (כא) כתב הרמב״ם ז״ל המקדש באיסורי הנאה אפילו דרבנן כגון חמץ בשעה ששית אינה מקודשת. עבר ומכרו וקדש בדמיו מקודשת, אפילו באיסור דאורייתא חוץ מדמי עבודה זרה. וא״א ז״ל כתב המקדש באיסורי הנאה דרבנן כגון חמץ בשעה ששית או בשאר איסורי דרבנן מקודשת, ומיהו המקדש בחמץ דרבנן מששה שעות ולמעלה אינה מקודשת. (כב) ובמוכר איסורי דאורייתא ומקדש בדמיהן דמקודשת, דוקא כשמכרו לגוי או לישראל ויודע הלוקח שהוא איסורי הנאה, אבל אם אינו יודע לא חל המכר, והמעות גזל ביד המוכר. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כן ברוב כ״י. בנוסח ב״י: ״הרמב״ם״. בפרישה ובכמה עדי נוסח: ״הרמב״ן״.
E/ע
הערותNotes
(א) כל הנאה שיעשה לה ששוה פרוטה מתקדשת בה אף אם לא הביא לה כלום. כ״כ ראב״ן בסי׳ תקנב ד״ה דתנן, על פי הגמרא דאם קיבל ממנה אדם חשוב מתנה מקודשת וכן אם דיבר עליה לשלטון מקודשת בהנאה זו.
גנב משלה ולא שידך תחילה ונתן לה לשם קידושין ושתקה אינה מקודשת, אבל אם שידך תחילה או אפי׳ לא שידך וכשנתן לה לשם קידושין הסכימה, הוי קידושין. כל זה כתב הטור בסעיף ב, בשם הרמ״ה, ויש להעיר דכ״כ בה״ג בהל׳ קידושין בעמוד תלא.
נתן לה לשם קידושין פחות משוה פרוטה ואחר כך אמר לה שתתקדש בשוה פרוטה הטמון בו ושתקה האם הויא שתיקה כהסכמה לקידושין. הב״י בסעיף ד-ה, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבה״ג בהל׳ קידושין בעמוד תל, כתב דחיישינן וצריכה גט, ומדברי ראב״ן בסי׳ תקנב ד״ה ההוא גברא, נראה דס״ל דהיא מקודשת גמורה.
המקדש במלוה אינה מקודשת אף אם המעות בעין בידה. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף ז ד״ה ומ״ש אפילו, ויש להעיר דכ״כ ראב״ן בסי׳ תקנג ד״ה התקדשי.
המקדש בהנאת מחילת המלוה האם מקודשת. הב״י והשו״ע בסעיף ט-י, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה מח, הביא להלכה מהר״ש משאנץ דמקודשת.
המקדש בהנאת הרווחת זמן למלוה שהלוה לה בעבר האם מקודשת. הטוש״ע והב״י בסעיף ט-י, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה מח, הבא להלכה מהר״ש משאנץ דמקודשת, והראב״ד בתמים דעים סי׳ סג, כתב דמקודשת דוקא אם המעות מזומנות בידו לפרוע לו, וכתב דכ״כ הרי״ף, ע״כ, אמנם הרי״ף בקידושין שם בעמוד ה, פירש דאיירי בהרויח לה זמן לפרעון חוב שהיה כבר, ולא הזכיר בדבריו שצריך שיהיו המעות מזומנות בידו.
המקדש במלוה שיש עליה משכון ולא החזיר המשכון בשעת הקידושין, האם מקודשת. הטור והב״י והשו״ע בסעיף יא, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דבה״ג בהל׳ קידושין בעמוד תכד, ס״ל דצריך להחזיר המשכון ורק בכה״ג מקודשת, ומאידך סמ״ג בעשה מח, הביא בזה כעין מחלוקת והביא דר״י ס״ל דמקודשת אף אם לא החזיר, וכ״כ תוס׳ הרא״ש בקידושין יט. ד״ה המקדש, דאף בלא החזיר מקודשת.
המקדש במשכון שנטלו מאחרים שלא בשעת ההלואה האם מקודשת. הטוש״ע והב״י בסעיף יב, הביאו דמקודשת, ויש להעיר דרבינו ישעיה בספר המכריע סי׳ צא, כתב דאינה מקודשת.
המקדש במשכון שנטלו מאחרים בשעת הלואה האם מקודשת. הטור והב״י והרמ״א בסעיף יב, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה מח, כתב סתמא כהרמב״ם דמקודשת, ולא חילק, וכן המאירי בקידושין ח: ד״ה קדשה במשכון, כתב דמקודשת בכל ענין, ורבינו ישעיה בספר המכריע סי׳ צא, הביא דר״י ס״ל דבכל ענין מקודשת, ומאידך רבינו ישעיה חלק עליו וס״ל דאם נטלו בשעת הלואה אינה מקודשת, ויש בדברי רבינו ישעיה שם טעיות סופר ונתחלף כמה פעמים בין בשעת הלואה לשלא בשעת הלואה אבל מתוך הדברים מבואר כדכתבתי בדעתו.
המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ומקודשת. כ״כ הטוש״ע בסעיף יד, וכן הביא הב״י מהפוסקים, ויש להוסיף דכן כתבו סמ״ג בעשה מח, וסמ״ק מצוריך במצוה קפ אות קנו, וכתב סמ״ק הטעם דדעתו ודעתה אפרוטה.
ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף. הב״י בסעיף טו, הביא כן מהפוסקים, ויש להוסיף דכ״כ האשכול בהל׳ ע״ז ד״ה ואלו (קצ.), וכן מבואר מדברי החינוך במצוה ריד, שהתיר שכר בונה עבודה זרה, וזה כמ״ד ישנה לכירות כדאיתא בע״ז יט:.
הערה בדברי הדרכ״מ גבי אומן קונה בשבח כלי. הדרכ״מ בסעיף יד-טו באות ח, השיג על חכם אחד שכתב דהטור טעה בזה שהעיד על אביו הרא״ש דבר שאינו, וכתב הדרכ״מ בסוף דבריו, דלפי דעת אותו חכם שכתב דאע״ג שהרא״ש הביא דברי ר״י באחרונה בפרק האיש מקדש מ״מ לא ס״ל כר״י כדכתב להדיא בפרק המקבל, א״כ לפי דעת אותו חכם היה לו לומר כן נמי בשיטת הטור דאע״ג שכתב באהע״ז דמסקנת הרא״ש כר״י, מ״מ לא ס״ל לטור הכי להלכה אלא כמו שכתב בהדיא בחושן משפט, אלא ודאי שחפצו של אותו חכם להראות גדולתו נקרה את עיניו, ע״כ דברי הדרכ״מ, ואין דבריו מובנים דאין הנידון דומה לראיה דבדברי הרא״ש שפיר אמר כן אותו חכם כיון דזה שהביא הרא״ש את דברי ר״י באחרונה אין זה הוכחה גמורה דהכי ס״ל, וילמוד סתום מן המפורש בפרק המקבל, מה שאין כן הטור שכתב כאן מפורש דכן הוא מסקנת הרא״ש, וזה דבר שאינו נכון לפי אותו חכם, א״כ על כרחו היה צ״ל דהטור כאן טעה בזה, דהא אין כך מסקנת הרא״ש לפי דעת אותו חכם.
קידש במלוה ובעל סתם בפני עדים. הב״י בסעיף טז, הביא מחלוקת אם מקודשת בודאי או מספק, דמהרמב״ם מבואר דס״ל דמקודשת בודאי מדכייל ליה בהדי קידש בפחות משוה פרוטה ובעל, ע״כ, ויש להעיר דסמ״ק מצוריך במצוה קפ אות קצא, נמי כייל ליה בהדי מקדש בפחות משוה פרוטה, וכן מדברי סמ״ג בעשה מח, מבואר דס״ל דמקודשת בודאי.
הא דאמרינן דקידש בשל בעל הבית ואמר לו בעל הבית למה לא לקחת מהיפות, לא הוו קידושין, היינו אף אם אותו אדם שמש של בעל הבית. כ״כ ראב״ן בסי׳ תקנג ד״ה והגוזל.
שותף שנטל מהשותפות אם הוא דבר שאין שומתו קצובה אינה מקודשת אבל אם שומתו קצובה מקודשת. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף יח, ויש להעיר דכ״כ ראב״ן בסי׳ תקנג ד״ה והגוזל.
המקדש באיסורי הנאה דרבנן האם מקודשת. הטור והב״י בסעיף כא-כב, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה מח, כתב כהרמב״ם דאינה מקודשת וכן בחמץ בשעה ששית אינה מקודשת, וכ״כ החינוך במצוה תקנב, וכן ריא״ז בפסחים א,א,כ, כתב דבחמץ בשעה ששית אינה מקודשת.
האם קי״ל כרב גידל דהמקדש בחמץ משש שעות אינה מקודשת. הב״י בסעיף כא-כב ד״ה ומ״ש שאפילו, הביא בזה מחלוקת, והביא דמחלוקת זו תלויה במחלוקת האם חמץ משש שעות אסור בהנאה או לא, ועי׳ במה שכתב בזה הב״י באו״ח סי׳ תמג,א ד״ה חמץ משש, ובד״ה ומתחלת, ובמה שכתבתי שם.
עבר ומכר איסורי הנאה האם יכול לקדש בדמיהם. הטוש״ע והב״י בסעיף כא-כב, הביאו דאם קידש מקודשת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה מח, כתב דמקודשת אבל לכתחילה לא יקדש, ואיסור זה רק מדרבנן על המוכר בעצמו בלבד, אבל לאחר מותר, ע״כ.
הרוצה שלא תתקדש בתו הגדולה בלא דעתו יאמר לה שתאסור על עצמה כל כסף ושוה כסף בעולם שיתן לה אדם לשם קידושין שלא לדעת אביה. כן הביא להלכה החינוך במצוה תקנב, בשם רבותיו.
באדיבות המחבר, הרב אהרן אופיר (כל הזכויות שמורות למחבר)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur-Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×